הסרת ערמונית ללא פתיחת דופן הבטן מאת: ד"ר שלום כץ, מומחה לכירורגיה אורולוגית,בית חולים אסותא ומנהל מרפאה "רפואה אישית"
כל ארבעה מתוך עשרה גברים מעל גיל 55 סובלים מ ערמונית מוגדלת. מספר זה גדל לשבעה מכל עשרה גברים בגיל 70. בגיל 80 השכיחות גבוהה אף יותר.
עצם קיומה של ערמונית מוגדלת, כשמדובר בהגדלה שפירה שאיננה סרטנית, אינה מהווה בעיה. הבעיה נוצרת כאשר בלוטת הערמונית לוחצת על השופכה - אותו צינור שתפקידו להוביל שתן מהשלפוחית אל מחוץ לגוף ויוצרת הפרעות בזרימה התקינה – (1)
הסימפטומים כוללים:
דחיפות במתן שתן (מפריע בעיקר בלילה)
זרם שתן חלש או מקוטע.
הרגשה של חוסר התרוקנות השלפוחית.
קושי בתחילת מתן שתן
דחיפות גבוהה בצורך להטיל שתן
(IPSS- International prostatic symptoms score)(2)
באחוז מסוים של הגברים נשארת שארית שתן גדולה בשלפוחית, שעשויה ליצור דלקות - דלקת בדרכי השתן חוזרת ונשנית,תחושה של חוסר יכולת פתאומית להטיל שתן או לנזק מצטבר של שלפוחית השתן ואפילו נזק לכליות.
ערמונית מוגדלת עלולה להוביל למצב חמור של אצירת שתן מוחלטת.( AUR - Acute urinary retention) (3)
שיטות הניתוח הקיימות:
קיימים 2 סוגי ניתוחים עיקריים להסרת ערמונית:
"ניתוח פתוח" ((Retropubic and Suprapubic Prostatectomy–הניתוח הזה נעשה באמצעות חתך בבטן התחתונה. הניתוח הזה בוצע לראשונה בשנת 1894 ע"י Eugene Fuller בניו יורק. הטכניקה תוארה על ידי FREYER בלונדון ובשנת 1912 פורסמו תוצאות 1,000 המנותחים הראשונים.
"ניתוח סגור" (TURP –Transurethral Resection of Prostate)– הסרת ערמונית סגורה, מבוצע דרך השופכה (Urethra)ללא חתך בטני.
ההחלטה על סוג הניתוח תלויה במשתנים חשובים כמו גודל הערמונית, בעיות נוספות בשלפוחית השתן (כגון: אבנים וגידולים) כמו גם המיומנות והניסיון של המנתח.
חלק גדול מהסובלים נזקק לעבור ניתוח "פתוח" עם תהליך התאוששות קשה ואיטי. זהו הטיפול הסטנדרטי בערמונית מוגדלת שפירה של הערמונית, הפותר במקרים רבים את הבעיה. בניתוח מסירים רק את חלק הרקמה שהתפתחה והתחילה ללחוץ על השופכה (צינור השתן) וגורמת לחסימה, קליפת הערמונית נשארת. הניתוח, מסיר לרוב את החסימה ופותר את הבעיה.
"ניתוח סגור" (TURP)-. פותח לראשונה בארה"ב בשנות 1920 ו-1930. Nesbit, בשנת 1975 קיימים כמה ציוני דרך שבזכותם התפתח המכשיר לכריתת ערמונית סגורה. (4)
בשנת 1970 עם התפתחות תאורה דרך סיבים אופטיים, וכן עדשות עם זווית רחבה, הביא ל שיפור גדול בתמונה הנצפית בניתוחים אנדוסקופים. (5)
כאמור, בשיטה הזו לא מבצעים חתך חיצוני בגוף. לאחר ההרדמה, כללית ולרוב אזורית, המנתח מגיע אל בלוטת הערמונית ע"י החדרת מכשיר אופטי דק ביותר דרך צינור השתן. באמצעות מכשיר זה ובעזרת סכין חשמלית ניתן לחתוך את רקמת הערמונית החוסמת. הרקמות שנכרתו נשטפות ע"י נוזל העובר במכשיר אל תוך שלפוחית השתן, ובסיום הניתוח נשאבות החוצה ונשלחות לבדיקה פתולוגית.
השיטה הזו נחשבת טובה יותר מאשר השיטה הפתוחה, בעיקר מכיוון שאין חתך חיצוני ומשך האשפוז וההחלמה קצרים יותר. זה הניתוח המכונה ע"י חולים רבים בטעות ניתוח לייזר.
שיטה חדישה יותר שנמצאת בשימוש כבר יותר מ-10 שנים בעולם בכלל ובישראל בפרט, היא "ניתוח סגור" (TUVP- Transurethral Evaporization of the Prostate) – אידוי הערמונית.
שיטה דומה ל TURP , אבל במקום לחתוך ולכרות את הבלוטה מתבצע תהליך של אידוי הבלוטה. הערמונית מורכבת מתאים, המורכבים מ-60% מים ולכן ניתנים לאידוי. לצורך פעולה זו יש צורך ברופא בעל מומחיות ומיומנות במכשור. השיטה חוסכת צורך בניתוח פתוח.
הוצג לראשונה על ידי Mebust בשנת 1972 (6).
רק בשנת 1995 תואר לראשונה ניתוח של אידוי הערמונית (TUVP)שבוצע על ידי Kaplan ו-TE (7) שהיו חלוצי השיטה בארה"ב.
תוך זמן קצר האורולוגים המנתחים בגישה האנדוסקופית {התחילו ליישם את השיטה הזו החלו לבצע במקוםTURP, TUVP) ובמשך הזמן השוו את התוצאות בין הגישות השונות במרכזים שונים בעולם.
לאחר 5 שנות ניסיון Cabelin, Te, Kaplan ריכזו תוצאות של מאות חולים והגיעו למסקנות הבאות(8):
1. היעילות של אידוי הערמונית (TUVP) דומה מאד ל-TURP.
2. ישנם פחות סיבוכים לטווח קצר בשיטת אידוי הערמונית (TUVP) מאשר ב- TURP
3. משך זמן הקטטר בשיטת אידוי הערמונית קצר יותר מאשר ב TURP למרות שמשך הפעולה ארוך יותר.
4. משך זמן אשפוז קצר יותר בשיטת אידוי הערמונית וחזרה מוקדמת יותר לפעילות רגילה.
5. איבוד דם ועירויי דם פחותים מאשר בשיטת TURP .
6. שפיכה אחורית Retrograde Ejaculation פחותה ב אידוי הערמונית מאשר ב- TURP
יתרון נוסף וחשוב הוא שבשיטת אידוי הערמונית (TUVP ) אין ספיגת נוזלים ולכן ניתן לבצע אידוי של הערמונית גדולה מאוד (עד 250גר') ללא חשש מ Transurethral resection syndrome, אשר מופיע בכ – 2% מהמקרים בTURP.
לסיכום, בשיטת הניתוח הסגור שכאמור מקובלת היום בתור השיטה היעילה והנפוצה ביותר במרכזים הרפואיים המתקדמים בעולם, ניתן לכרות ולאדות את כל בלוטת הערמונית ולהשאיר רק את הקופסית – תוצאה דומה לתוצאה שמשיגים בניתוח פתוח של הסרת הערמונית, ובלי צורך בקטטר. בנוסף קיימים יתרונות בולטים: הרדמה אזורית, ללא פתיחת דופן הבטן כך שכמעט אין כאבים, ומשך אשפוז קצר יותר.
רוב המטופלים חוזרים לעבודה תוך כשבוע (לאחר אשפוז של לילה אחד בלבד).
מקורות:
(1) Caine M Schuger L: The "capsule" in benign prostatic hypertrophy. US Department of Health and Human Services 1987;No. 87-2881:221
(2) Barry MJ, Fowler FJ Jr,O'leary MP, et al: The American Urological Association symptom index for benign prostatic hyperplasia: The measurement committee of the American Urological Association . J Urol 1992a; 148:1549-1557; discussion 1564.
(3) Breum L,Klarskov P, Munck LK et al: Significance of acute urinary retention due to infravesical obstruction. Scand J Urol Nephrol 1982; 16:21-21.
Hastie KJ, Dickinson AJ, Ahmad R, Moisey CU: Acute retention of urine: Is trial without catheter justified? J R Coll Surg Edinb 1990; 35:225-257.
(4) Nesbit IM: A History of transurethral prostatectomy. Rev Mex Urol 1975; 35:349 -362
(5) Hopkins NH: optical principals of the endoscope. In Berci G (ed): endoscopy. New York, Appleton-Century-Crofts,1976, pp 3-26.
(6) Mebust WK Damico c: Prostatic desiccation: A preliminary report of laboratory and clinical experience. J Urol 1972; 108: 601-603
(7) Kaplan SA, Te AE: Transurethral electrovaporization of the Prostate (TVP): A novel method for treating men with benign prostatic hyperplasia. Urology 1995a; 45: 566-573.
(8) Cabelin M, Te AR, Kaplan SA: Transurethral vaporization of the prostate: Current techniques. Curr Urol Rep2000;1:116-123..
המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי
